שאקר עבד ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל-קרן קיימת לישראל ואח'

פסק דין

1.המבקשים הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי בדבר תוקפה של עיסקת מכר.

2.המבקשים הם יורשיו של המנוח שאקר עאבד ז"ל (להלן "המנוח").

3.ביום 12.9.54 נחתם בין המנוח לבין המשיבה מס' 1 (להלן "קק"ל") הסכם חליפין (להלן "ההסכם"). על פי ההסכם היה על המנוח להעביר לקק"ל את כל זכויותיו בחלקות 12,13,17 ו- 25 בגוש 18600 בכפר מעיליא בשטח של 3,996 מ"ר (להלן "חלקות המנוח") ובתמורה היה על קק"ל להעביר לו את כל זכויותיה בחלקה 7/1 בגוש 18392 בכפר מעיליא בשטח של 3,996 מ"ר (להלן "חלקת קק"ל").

4.לטענת המבקשים, החזקה בחלקות הועברו מצד אחד למשנהו, אך עד היום לא הועברו על שמו בלשכת רישום המקרקעין חלקות קק"ל. עוד הוא טען כי חלקת קק"ל רשומה היום על שם המשיבה מס' 2 (להלן "רשות הפיתוח").

5.המנוח עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של חלקות המשיבה.

6.קק"ל טענה כי תביעת המבקשים התיישנה. קק"ל הודתה בקיומו של ההסכם, אך טענה כי על פי ההסכם היה עליה להעביר למנוח חטיבת קרקע בגוש 18393 בשטח של 3,996 מ"ר ולא את חלקת קק"ל, כנטען על ידי המבקשים (חלקה שכלל לא רשומה על שם קק"ל אלא על שם רשות הפיתוח). כן טענה כי המנוח לא עמד בהתחייבותו ולא העביר לה את כל חלקות המנוח, כאמור בהסכם. קק"ל גם טענה כי המנוח לא מסר לחזקתה את כל חלקות המנוח אלא חלקן בלבד.

7.התביעה הוגשה עוד בשנת 1998 אך החלה להתברר לגופה רק בשנת 2005, לאחר שהתברר כי הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך וממושך בקשר לקרקע חילופית שתמסר למבקשים, בהתאם להסכם. הצדדים לא הגיעו להבנה.

8.לאחר שהצדדים הגישו ראיותיהם הערתי לב"כ המבקשים כי גם אם יוכח כי על פי ההסכם יוכח כי המנוח היה זכאי לקבל לבעלותו את חלקת קק"ל – לא יוכלו המבקשים לקבל את הסעד המבוקש מאחר וחלקת קק"ל הינה בבעלות רשות הפיתוח. לאור זאת הוגש כתב תביעה מתוקן, אליו צורפה גם רשות הפיתוח.

9.גם רשות הפיתוח טענה כי על פי ההסכם עם קק"ל היה המנוח זכאי לקבל קרקע בשטח של 3,996 מ"ר בגוש 18393 באזור "ח'לת אל פאר" ולא את חלקת קק"ל, לה טוען המנוח, ואשר רשומות עיל שמה. רשות הפיתוח אישרה כי המנוח תפס חזקה בקרקע, אך טענה כי הדבר נעשה בניגוד להסכם. לטענתה, היא ניסתה להגיע עם המנוח להבנה באשר לחלקה שיקבל, אך הבנה כזו לא הושגה. רשות הפיתוח טענה כי למבקשים אין כל עילת תביעה נגדה, באשר לא היתה צד להסכם. גם רשות הפיתוח טענה כי התביעה התיישנה.

10.בסיכומים, שם ב"כ המבקשים את הדגש על הטענה לפיה בעקבות ההסכם המנוח תפס חזקה בשטח המוסכם בהסכם – חלקה הידועה בשם ח'לת אלפאר. לטענתו, הדבר היה בידיעת הנתבעים, ולמרות שלטענתם הם המנוח תפס חזקה בקרקע לא נכונה – לא נעשה דבר בענין ולא ננקטו על ידם כל צעדים לתיקון הטעות.

11.איני נדרשת לבחון טענה זו מאחר וכמו שכבר ציינתי בעבר – הדבר אינו רלבנטי. הבעלים של הקרקע לגביה טוענים המבקשים לזכויות (חלקת קק"ל) הינה רשות הפיתוח והיא אינה צד להסכם עם המבקשים ולא ניתן לאכוף זכויות המבקשים על פי ההסכם נגד מי שלא היה צד לו.

ויוער, כי המבקשים לא הניחו כל תשתית ראייתית שתצביע על כך שיש לחייב את רשות הפיתוח בהתחייבויות קק"ל (ואף לא טענו בענין זה דבר בסיכומיהם) ואין מחלוקת כי ההתקשרות בהסכם היתה בין המנוח לבין קק"ל בלבד.

12.העובדה שהמנוח ו/או המבקשים תפסו חזקה בקרקע מסויימת אינה יכולה להקנות להם זכות בעלות בקרקע זו מכוח ההסכם בין המנוח לקק"ל – אך מהטעם שהבעלים של הקרקע לא נקט נגדם הליכי פינוי ואפילו אותה קרקע נמסרה להם על ידי קק"ל – אין בכך כדי להועיל, מאחר והקרקע אינה ומעולם לא היתה בבעלות קק"ל ואין צד יכול להתחייב לגבי קנין שאין לו זכויות בו.

13.בנסיבות אלה – לא ניתן לאכוף את ההסכם ודין תביעת המבקשים להדחות (אף מבלי שאדון ביתר טענות הצדדים, בדבר התיישנות התביעה, הפרת ההסכם על ידי המבקשים ועוד).

14.התוצאה – התביעה נדחית.

15.בנסיבות – איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ח אב תשע"א, 18 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: